את כ"כ חסרה לי.
אני מרגישה עדיין את חום גופך עלי, את ידך אוחזת בחזי והכאב כ"כ גדול.
אני מצטערת מתוקה.
הבטחתי לך יומהולדת עם יובל המבולבל וציפי שביט ואיציק הליצן ובובו וסמיילי ודוש, הבטחתי שנלך ביחד לקנות שמלה ונעליים וזר ובלונים ומתנות.. לרגע לא האמנתי שזה לא יקרה.
סליחה מתוקה, הבטחתי לך כ"כ הרבה, הבטחתי שנלך לים ודמיינתי אותך רצה על החוף עם ניב ותמר, בונה ארמונות. הבטחתי לך שתלכי לגן ולבית הספר ודמיינתי את עצמי מזילה דמעות התרגשות בחתונתך.
אני מצטערת אהובה, כ"כ האמנתי שאזכה לראות אותך חיה חיים שלמים ומגשרת על הפערים.
אתם אומרים לי תהיי חזקה, אני מבטיחה לכם שאהיה. יש לי עוד 2 גוזלים אהובים בקן, וסיון לימדה אותי אומץ וגבורה ולהיות חזקה. סיון לימדה אותי שגם אם כואב ממשיכים ומקוים. לימדה אותי שלפעמים ניסים קורים ולפעמים גם לא, אבל אסור לרגע להרים ידיים.
לפעמים תמהתי מי האמא ומי הילדה, הרגעת אותי, "זה לא כואב" בשעה שדקרו אותך שוב ושוב.
ביקשת לעזור בכל הזדמנות, מעולם לא קיטרת או התלוננת. היית דוקרת לבדך את אצבעך הקטנה ומחכה בסבלנות שהדם ידלוף. היית סופרת 1.2.3 לפעמים עד 100 ומקבלת את הכאב בהבנה.
את כ"כ גיבורה תינוקת קטנה שלי.
בכל פעם מחדש נדהמתי לגלות עד כמה את שנונה ומבינה את התמונה המלאה. לא אשכח איך באחד האשפוזים, בשעה שפטפטתי עם אחת האמהות אמרת לי אמא, שקט, מדברים בטלוויזיה על המחלה שלי על הסרטן.
איך היית מרכיבה בקלות פאזלים של 70 חלקים ויותר. איך הצלחת להפוך מכל מצב בדיחה משעשעת. איך היית בשובבות ובהומור מושכת לנו באף, גם כשבקושי יכולת לנשום, דקה לפני שחיברו אותך למכונת הנשמה.
איך מגנטת את כולנו, משפחה, רופאים, אחיות,חברים, ילדים, ליצנים ופיות.
תראי כמה אנשים הגיעו לכאן היום. תראי כמה אהבה מקיפה אותך. היית בתפילות אצל כ"כ הרבה אנשים. את לוחמת אמיצה שלי, לא ויתרת, כנגד כל הסיכויים המשכת להלחם וליצור ניסים. לכן האמנו כ"כ שגם הפעם תחוללי עבורנו נס אחד נוסף.
סיון תינוק, אני מתענגת בזיכרון מגע ידך בחזי, בצחוקך המתגלגל, במשיכת אפי, על האופן בו רקדת מקרנה ושרת והתנועעת לצלילי הקלטות. בשנינותך ורצונך תמיד לעזור, גם אם בבדיקת הסוכר או החלפת הפקק לצנטר.
האובדן קשה מנשוא, אך הידיעה שלא תדעי עוד סבל מנחמת.
אני מודה על הזכות שניתנה לי להיות אמא שלך .
.